מהי סיבה אובייקטיבית להקטנת שיעור הריבית והפרשי ההצמדה בגין שומת מס לפי סעיף 192 לפקודה?

אחת הטענות שעולות מפי הנישומים הינה מדוע עליהם לשלם את הערך הריאלי עבור השומה שהוצאה להם מבעוד מועד,

כאשר תיקם עומד בפניו ערכאות שיפוטיות במשך שנים שמתחיל בהשגה בפני פקיד השומה ומטפס עד לבית המשפט העליון.

בפסק הדין של בית משפט העליון שניתן לאחרונה בתיק 3246/08 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' רשות

המיסים (להלן: "פס"ד החברה האמריקאית"), נדונה הסוגיה.

בעתירה טענה העותרת כי על פקיד השומה לעשות שימוש בסעיף 192 לפקודת מס ההכנסה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 ולהקטין

את שיעור הריבית והפרשי ההצמדה בהם חויבה בגין שומת המס. לטענת העותרת סכום המס שבו חויבה לא היה ידוע עד תום

ההליכים המשפטיים בעניינה, שהסתיימו רק לאחר דחיית ערעור שהגישה לבית משפט העליון על פסק הדין של בית משפט

המחוזי ודחיית בקשתה לדיון נוסף. לשיטתה סיבה זו מתמזגת עם פרשנות סעיף 192 לפקודה שכן "…הפיגור בתשלום לא

נגרם על ידי מעשה או מחדל התלויים ברצונו של הנישום".

העותרת מתבססת על פסק דינו של בית משפט העליון בתיק 653/83 מבע מוציאים לאור בע"מ נ' סגן נציב מס הכנסה.

שם בית המשפט מפרש ומסביר במה מותנית חובתו של נציב מס הכנסה, האחד, הפיגור בתשלום לא היה תלוי ברצונו

של הנישום- מניעה אובייקטיבית לרבות, התמוטטות עסקית, אשפוז פתאומי ממחלה קשה, מצב מלחמה וכדומה. השני,

הפרת חובת התשלום לא הייתה ברצון הנישום, שכן מסיבות אובייקטיביות  לא יכול היה לדעת  כי מוטלת עליו חובת תשלום מס,

או לחילופין הניח בסבירות ראויה כי לא מוטלת עליו חובת תשלום, למשל חקיקה רטרואקטיבית.

המקרה שלפנינו אינו עולה בקנה אחד עם המקרה בתיק מבע ששם העותרת  הסתמכה על פסק דינו של בית משפט

המחוזי בקובעו כי הפרשי השער שיצרו לעותרת רווח יחויבו  עם מימושם בעת המרת המטבע ולכן לא כללה העותרת

את רווחיה במספר דוחות במהלך השנים לאחר מתן פסק הדין. לימים נהפכה ההלכה בבית המשפט העליון בערעור על

פסק הדין ונפסק כי הפרש השער המצטברים בפיקדונות מטבע זר, חייבים במס לפי קצב הצטברותם בכל שנת מס.

בעקבות פסק הדין תקנה העותרת את דוחותיה ושילמה את מלוא המס אך בקשה להפחית את תשלום הריבית והפרשי

ההצמדה שחויבה.

בפס"ד החברה האמריקאית העותרת חלקה על החבות במס ועוררה שאלה הראויה לעניות דעתה להתברר בערעור,

ולשיטתה בעת ההכרעה השיפוטית מוצדקת הפחתה מהערך הריאלי של המס המתחייב.

בית המשפט לא קיבל את הטענה של העותרת וקובע כי תהיה זו החלטה מרחיקה לכת, בה כל העדר הסכמה / השלמה עם

שומה תקפיא את הצמדתו של החוב לערכו הריאלי.

בית המשפט קבע כי נסיבות העותרת לא היוו מניעה אובייקטיבית לתשלום המס.

מפסק הדין אנו למדים כי עצם העובדה שניתן עיכוב ביצוע לתשלום אינה מלמדת על אי ידיעה אוביקטיבית.

מ\1\1\355