דיוני שומה במס הכנסה | מאת עו"ד ורו"ח יואב ציוני, אפריל, 2015

הליכי השומה במס הכנסה מחולקים לשני שלבים. מדובר בשני שלבי שימוע מינהלי. מס הכנסה היא רשות מנהלית, ובדומה לרשויות מדינה אחרות חלות עליה חובות החלות על רשויות מנהליות, ובכלל זה פעולות שהרשות מחויבת לעשות לפני פגיעה באזרח. אחת הזכויות הבסיסיות של האזרח והחובות של המדינה היא מתן שימוע. זכות שימוע מורכבת מהזכות לקבל מידע בדבר הטענות כנגדך, וממתן יכולת אפקטיבית להשמיע את טענותיך.

במס הכנסה זכות השימוע המנהלית היא כפולה.

הרעיון הוא שלפני שהמדינה מתעלמת מהדוחות שמוגשים לה ודורשת מיסים על פי קביעתה שלה, מהנישום או העוסק, עליה לאפשר לו שני הליכי שימוע מול שני פקידים שונים, כדי שישמע וישמיע את טענותיו.

אם לא הצליח לשכנע פקיד ראשון, יתכן אולי שיצליח לשכנע את הפקיד השני, שאמור להיות עצמאי ובלתי תלוי בפקיד הראשון.

הליכי שומה במס הכנסה, מתחילים ככלל, לאחר שהנישום מגיש את הדוח השנתי. הדוח נבדק על ידי המפקחים בפקיד השומה ואם התוצאה הכספית נראית בלתי סבירה או שיש להם חשד ביחס להוצאה מסוימת או מכל סיבה אחרת, הם רשאים להזמין את הנישום או בא כוחו, לפגישה שבה הם מבקשים הבהרות או השלמות. שלב זה נקרא שלב א' של השומה. בשלב זה עשוי להיות מצב שהדוח יתקבל על ידי פקיד השומה, או לחילופין, עשוי להיות מצב שהצדדים יגיעו לפשרה כלשהי.

היה והצדדים לא הגיעו להסכמה או לחילופין לא חתמו על הסכם פשרה, מוּצאת שומה לפי מיטב השפיטה. פקיד השומה, מנתונים שבדוח שהוגש לו, קובע את המס על פי מיטב שפיטתו.

במקרה זה ניתנת לנישום זכות להגיש השגה תוך 30 יום. ההשגה חייבת להיות בכתב, כאשר לנישום זכות גם לשימוע בעל פה.

על פקיד השומה ליצור הפרדה בין שני השלבים וזאת כדי לאפשר שימוע שני אפקטיבי אצל פקיד בלתי תלוי ללא דעה קדומה. שימוע בשלב ב' יהיה מול פקיד שלא היה מעורב בשלב א', ולפקיד שהיה בשלב א' אסור להיות מעורב בשלב ב'.

היה והפקיד בשלב ב' לא הסכים לקבל את הדוח המוצהר והצדדים לא הגיעו להסכמה גם בשלב ב', מוציא הפקיד שומה בצו. לנישום זכות לערער על השומה בצו, תוך 30 יום לבית המשפט המחוזי.

כל עוד מנוהלים הליכים בשלב א', בשלב ההשגה או בשלב הערעור, מוקפאים הליכי הגבייה בגין המס השנוי במחלוקת.

מספר נקודות שיש להדגיש-

א.    חשוב לדרוש ולקבל מפקיד השומה את כל המסמכים עליהם הוא מבסס את טענותיו וכן לבקש ממנו לפרט ולנמק את טיעוניו. לנישום זכות הן מכוח הדין המנהלי הכללי והן מכוח פסיקה בתחומי המס, לקבל את המסמכים הרלבנטיים עליהם ביסס פקיד השומה את השומה שהוציא לו לפי מיטב שפיטה, או בצו.

יכולת הטיעון של הנישום תלויה בכך שיקבל את המסמכים על בסיסם בנויה השומה, ושימוע אפקטיבי לא יתאפשר ללא גילוי מצד פקיד השומה.

ב.     מצד שני, חשוב לטעון בפני פקיד השומה כבר בשלבים השומתיים את מלוא הטענות של הנישום, ולהעביר את מלוא המסמכים התומכים בטענותיו. במידה וטענה מסוימת לא תעלה בשלבי השומה, עלולה להיות בעיה להעלות אותה במהלך המשפט וגם אם הטענה תעלה היא עלולה להיחשב כגרסה כבושה ותאבד מאמינותה.

ג.       יש לזכור כי לפקיד השומה סמכות לדרוש ולקבל מהנישום בשלבים השומתיים כל מסמך שהוא חושב שנחוץ לו להליך הביקורת על הנישום.

ד.     לעיתים יהיה זה חכם להגיע לפשרה בשלב א' לפני שהתיק נכנס לבדיקה מעמיקה יותר ולפני שהפקידים בפקיד השומה משקיעים בו שעות עבודה רבות, דבר שיכול להשליך על דרישות המס שלהם.

ה.    צריך גם לקחת בחשבון שגם אם הנישום צודק, הרי שלא תמיד הוא יכול להוכיח את טענותיו, ולכן בסיטואציה שכזו עדיף לשקול פשרה, כיוון שיש לזכור כי נטל הראיה ונטל השכנוע בערעור הוא ככלל על הנישום.

ו.       הסכמה אזרחית אינה מונעת הליך פלילי מקביל, אולם לעיתים הסכמות במישור האזרחי מביאות לכך שהרשות המנהלית מסיימת לעסוק בתיק, דבר שפועל, מונע העברה של התיק להליכים פליליים.

ז.      לפקיד השומה סמכות להוציא שומות  בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדוח,  ובאישור מנהל רשות המיסים יכול פקיד השומה להאריך תקופה זו בשנה נוספת. לחילופין וכאשר הוגשה השגה, יכול פקיד השומה לקבוע שומה בצו תוך שנה מהגשת ההשגה, והכל לפי המאוחר מבין המועדים. במקרים מיוחדים (למשל הרשעה פלילית) יש הליך מיוחד שבו ניתן לפתוח שומות גם לשנים מאוחרות יותר.